1שאלה שאלת ממני כמי אני רגיל לפסוק באומר לחברו מנה לי בידך והלה אומר איני חייב לך כלום אם צריך לפרש טענתו או לא דאיפליגו בה קמאי דרבינו תם והרא"ש וקצת האחרונים ז"ל סוברים דצריך לפרש טענתו ורש"י ואבי העזרי וקצת אחרונים ז"ל סבירא להו דאין צריך לפרש טענתו:2תשובה אם אני רואה את הנתבע כמערים לסתום טענתו אני משתדל עמו עד שיפרש טענתו כדי שלא יבואו לידי שבועת שקר ואני מאיים עליו שאם לא יפרש אפסוק הדין עליו וכיוצא באלו הדברים ודוחה אותם מיום אל יום עד שיברר טענתו. ואם לעולם עומד בדבורו אין אני כופה אותו ולא פוסק הדין עליו דדלמא מלוה ישנה יש לו עליו או גזלו או עשקו או כיוצא בדברים אלו והוא מפחד שאם יפרש יפסיד ויש לזה ראיה מהא דריש מציעא דמשביעין אותו שאין לו בה פחות מחציה ואין משביעין אותו שהוא מצאה משום דחיישינן שמא מלוה ישנה יש לו עליו. ובשעת השבועה אני מדקדק עליו כדי שלא יורה היתר לעצמו. ואם אין אני רואה בו שהוא כמערים אין אני אומר לו כלום אבל אם טוען שכנגדו יפרש דבריו אני אומר לו פרש דבריך מה שאתה אומר איני חייב לך כלום הוא מפני שלא לוית או דילמא לוית ופרעת או יש לך עליו ממקום אחר. ודמיא הא להא דאמרינן שאם טען שטר פרוע הוא משביעין אותו ואם הוא לא טען אמרינן ליה זיל שלים ואם טען תעשו הדין אז אומרים לו מה תרצה אתה שיעשה לך אם הזכיר השבועה משביעין אותו ואם לא הזכיר דבר אין משביעין אותו. ואי צורבא מרבנן הוא איכא פלוגתא אי משביעין ליה וכתב הריא"ף ז"ל בתשובה דמשביעין ליה וכן ראוי לדון שלא יאמרו קא מחנפי רבנן אהדדי ואי משום טעמא שלא יאמר דחשדינן ליה אנן לא חשדינן ליה אלא בעל דינו הוא דחשיד ליה. והנראה לע"ד כתבתי:
